ללמוד להקשיב

לא פעם אני שומעת הורים מתלוננים על ילדיהם:"הוא בכלל לא מקשיב לי"…,איך אפשר לנהל שיחה כשהם לא מקשיבים",….גם הילדים מצידם חשים בדיוק אותו הדבר,כלומר, ההורים אינם מקשיבים להם.

לכל אחד מאיתנו יש סיפור מרתק אולם למרבה הצער,רק מעטים מאיתנו מוכנים להקשיב לסיפורי האחר.

אנו ההורים מאד רוצים שילדינו יקשיבו לנו ואף מתרגזים וכועסים שהם לא עושים זאת. אך האם אנו עושים זאת? האם אנו מהווים מודל לילדינו כשהמדובר בהקשבה? אנו עסוקים בהכנת ארוחת הצהריים ותוך כדי אנו רוצים שהילד יספר איך עבר עליו היום. האם כך היינו רוצים שיקשיבו לנו? ודאי שלא.

כשאנו רוצים שיקשיבו לנו אנו רוצים את כל תשומת הלב של המקשיב,ללא שיפוט וביקורת, באכפתיות ועניין במה שאנו מספרים.

המלצות לשיפור מיומנויות ההקשבה:

* אל תדבר יותר מדי:

מקשיב טוב לא ידבר יותר מ-20% מהזמן כאשר הוא מקשיב לאחר.

* אל תהיה "מקשיב טלפוני":

מקשיב טוב מרוכז בדובר ובמסר שלו.

*הימנע מהחזרת הנושא לעצמך:

מקשיב טוב גם כשהנושא מעניין לא יקשור את הנושא לעצמו.

* עודד את האחר לדבר:

מקשיב טוב יאותת לאחר שדבריו בעלי חשיבות והוא עוקב אחרי השיחה ונהנה ממנה.

* אל תפריע:

מקשיב טוב לא יפסיק את הדובר באמצע משפט.

*אל תהיה חסר מנוחה:

מקשיב טוב ימנע מתנועה רבה מדי וחוסר קשר עין שמאותתים לדובר כי אינך מקשיב.

*אל תבקר:

מקשיב טוב אינו מבקר אלא מגלה קבלה והבנה בזמן ההקשבה.

אנו נוטים לחשוב שידוע לנו היטב למה מתכוון הילד אף בלי שנטרח להקשיב לו. אנחנו עסוקים כל כך בדיבורים, עד שאין אנו שמים לב למה שאומר הילד. לעיתים אנו נהנים כשאנו שומעים ומקשיבים לילדים השייכים לאחרים, ומתענגים על השכל הישר שלהם,כדי להנות מדברים אלו אין צורך לצאת מהבית: הם קיימים בביתנו בתוך משפחתנו! כל מה שעלינו לעשות הוא להקשיב. כשנדע להקשיב לילדינו הם ילמדו להקשיב לנו.

תקשורת מכבדת

לא אחת אנו כועסים על ילדינו בטענה שאינם מקשיבים לדברינו. "כמה פעמים אני צריכה לבקש שתשים את הבגדים המלוכלכים בארון הכביסה?" או כמה פעמים אני צריכה לבקש שתארגן את החדר? אתה אף פעם לא עושה מה שאני מבקשת ממך! בכל בית הדברים חוזרים על עצמם ללא תוצאות. אך, ישנה דרך לומר את הדברים בצורה שונה.

כעס הוא רגש אנושי – אוניברסאלי. כבני אדם וכהורים חשוב שנאפשר לעצמנו לבטא אותו.

"מסר אני"- מאפשר לבטא רגש מבלי לפגוע בצד השני. זו דרך לביטוי רגשות בצורה לא הרסנית.

זה כלי ליצירת דיאלוג ושיפור היחסים המאפשר להורה לא לעכב רגשות שליליים ולבטא מצוקה וכעס תוך מתן כבוד לזולת.

זו הצגת עובדות ביחס לעצמנו- בניגוד למסר אתה-שבה ההורה מעריך את הילד ואת התנהגותו.

למשל: במקום להגיד: "תפסיק להציק לי, אין לי כוח אליך" לומר: "אני עייף ולא יכול לשחק עכשיו".

מה אנו מרווחים ?? אנו לא פוגעים בדימוי העצמי של הילד.

ומהווים דגם בריא עבור הילד- הוא ילמד לבוא במגע עם הרגשות שלו, דבר הכרחי להתפתחותו הבריאה.

מסר אני כולל שלושה חלקים:

1. תיאור התנהגות שאינה מקובלת על ההורה.
2. תיאור הרגש של ההורה(כעס, אכזבה, חוסר אונים…).
3. השפעה מוחשית על ההורה- מדוע התנהגות ספציפית יוצרת בעיה.

לדוגמא: מלחיץ אותי כשאתה לא חוזר בזמן מבית הספר. זה מונע ממני להתרכז בדברים אחרים, כי אני מאד דואג לך. יעזור לי מאד אם תודיע לי כאשר יש שינויים בשעה שאתה אמור להגיע הביתה.

האירוע: ההורה במצוקה (כועס, דואג, מתוסכל, חושש, נפגע..).

ראשית, לזהות את מה שאני מרגיש ברגע זה.

שלב א: מתאר בקצרה את המצב המרגיז אותי (לא חזרת בזמן הביתה).

שלב ב: מציין ומסביר את הסיבה ההגיונית (אני דואגת לך ..אולי קרה משהו..).

שלב ג: מבקש בצורה ממוקדת מה אני מבקש (תודיע לי כשאתה מאחר או יש שינויבמערכת).

מסר אני הוא הדרך הטובה ביותר ליידע מישהו שהתנהגותו מעוררת אצלנו בעיה. הוא גם מצמצם אצל השומע את רגש האשמה, העלבון והדחייה. אך הוא לא מבטיח שהילד ישנה את התנהגותו מיד, ברצון ומתוך התחשבות בצרכינו. אם ההורה קשוב לילד ברוב המקרים שיש לילד בעיה-יש יותר סיכוי שגם הילד יתחשב בהורה כשהוא מביע את הרגשות שלו.

ברוכים הבאים!

הורים יקרים,

בכל משפחה קיימת התמודדות יומיומית עם שאלות וקונפליקטים הקשורים בגידול ילדים. שנות הילדות המוקדמות הן המשמעותיות ביותר לעיצוב והקניית בסיס איתן לילד. כאשר  הילד ירגיש ביטחון פיזי ורגשי הוא יהיה פנוי להתמקד בלמידה ויעסוק בפיתוח כישרונותיו.

אני מזמינה אתכם לסדנא חווייתית המעניקות להורים כלים מעשיים בהתמודדות היומיומית עם הילד.

נושאים בהם נעסוק:

• כיצד יוצרים אוירה משפחתית תומכת המאפשרת צמיחה?
• כיצד נעודד את הילד להצלחה אישית?
• כיצד נציב גבולות ונעמוד בהם?
• כיצד להבין את ההתנהגות המפריעה של הילד? כיצד להגיב?
• במה הייתם רוצים "לצייד" את הילד כדי שיחיה טוב במציאות המשתנה של החיים?
• מה הרציונל שעומד מאחורי "מצוות" עשה – אל תעשה בתפקוד ההורי?

כהורים מוטלת עלינו האחריות ליצור את הסביבה הבונה, הבטוחה, החמה והמאוזנת לילדנו הרכים.

אני מאמינה שאין ילד רע אלא ילד שרע לו.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה,

ריקי יעקבי