ללמוד להקשיב

לא פעם אני שומעת הורים מתלוננים על ילדיהם:"הוא בכלל לא מקשיב לי"…,איך אפשר לנהל שיחה כשהם לא מקשיבים",….גם הילדים מצידם חשים בדיוק אותו הדבר,כלומר, ההורים אינם מקשיבים להם.

לכל אחד מאיתנו יש סיפור מרתק אולם למרבה הצער,רק מעטים מאיתנו מוכנים להקשיב לסיפורי האחר.

אנו ההורים מאד רוצים שילדינו יקשיבו לנו ואף מתרגזים וכועסים שהם לא עושים זאת. אך האם אנו עושים זאת? האם אנו מהווים מודל לילדינו כשהמדובר בהקשבה? אנו עסוקים בהכנת ארוחת הצהריים ותוך כדי אנו רוצים שהילד יספר איך עבר עליו היום. האם כך היינו רוצים שיקשיבו לנו? ודאי שלא.

כשאנו רוצים שיקשיבו לנו אנו רוצים את כל תשומת הלב של המקשיב,ללא שיפוט וביקורת, באכפתיות ועניין במה שאנו מספרים.

המלצות לשיפור מיומנויות ההקשבה:

* אל תדבר יותר מדי:

מקשיב טוב לא ידבר יותר מ-20% מהזמן כאשר הוא מקשיב לאחר.

* אל תהיה "מקשיב טלפוני":

מקשיב טוב מרוכז בדובר ובמסר שלו.

*הימנע מהחזרת הנושא לעצמך:

מקשיב טוב גם כשהנושא מעניין לא יקשור את הנושא לעצמו.

* עודד את האחר לדבר:

מקשיב טוב יאותת לאחר שדבריו בעלי חשיבות והוא עוקב אחרי השיחה ונהנה ממנה.

* אל תפריע:

מקשיב טוב לא יפסיק את הדובר באמצע משפט.

*אל תהיה חסר מנוחה:

מקשיב טוב ימנע מתנועה רבה מדי וחוסר קשר עין שמאותתים לדובר כי אינך מקשיב.

*אל תבקר:

מקשיב טוב אינו מבקר אלא מגלה קבלה והבנה בזמן ההקשבה.

אנו נוטים לחשוב שידוע לנו היטב למה מתכוון הילד אף בלי שנטרח להקשיב לו. אנחנו עסוקים כל כך בדיבורים, עד שאין אנו שמים לב למה שאומר הילד. לעיתים אנו נהנים כשאנו שומעים ומקשיבים לילדים השייכים לאחרים, ומתענגים על השכל הישר שלהם,כדי להנות מדברים אלו אין צורך לצאת מהבית: הם קיימים בביתנו בתוך משפחתנו! כל מה שעלינו לעשות הוא להקשיב. כשנדע להקשיב לילדינו הם ילמדו להקשיב לנו.