החברה הישראלית מאופיינת במעורבות גדולה בחיי הסובבים אותנו וגם בביקורתיות רבה. ביקורתיות גורמת לעיתים נזק ובמיוחד כשהמדובר בילדים. קשה לנו להעלות על הדעת גידול ילדים ללא ביקורת והערות מצד ההורים. הורים רבים מאמינים שהם חייבים להעיר לילד על כל שגיאה שהוא עושה באומרם:"רק כך ילמד מהי התנהגות טובה ורק כך יצליח להשתפר ולהתפתח".
אנשים משתמשים בביקורת מתוך כוונות טובות,מתוך רצון להיטיב את מעשיהם של המבוקרים,אך בדיקה פשוטה תוכיח שהתוצאה הפוכה. נסו להיזכר, מתי בפעם האחרונה למדתם דבר מה מביקורת?מתי הרגשתם אסירי תודה כלפי משהו שביקר אתכם?מתי גרמה לכם ביקורת להחלטה לשפר את מעשיכם?ומתי קרה ההיפך?
אנשים רבים גדלו במערכת ביקורתית,זוהי הדרך המוכרת להם.כלים אחרים אינם מוכרים להם.צרובים בזיכרוני, מתקופת ילדותי, מבחנים ועבודות שבהן התמקדו המורים רק בטעויות ושגיאות ללא כל התייחסות להשקעה בעבודה,לתשובות טובות וכ"ו.
עליונות היא צורך העולה מן החיים במסגרת תחרותית,הישגית וביקורתית. קשה לאדם לחיות בהרגשה שהוא "לא בסדר","שהוא פחות שווה", ולכן קיים בו הצורך להוכיח את ערכו, שלא תתגלה חלילה האמת המבישה. ומה הדבר המוכיח כביכול יכולת וערך ללא מאמץ?ביקורת כלפי אחרים.על רקע פגמי האחרים בולטים יכולתו והישגיו של המבקר וכך הוא מרגיש עליונות וכך עולה ערכו בעיני עצמו.
לביקורת ולהערות שליליות,יש השפעה שלילית על בני אדם בכלל ועל ילדים בפרט. ילדים עלולים לחשוב, כתוצאה מכך, שהם עצלנים,טיפשים, רעים וכ"ו ולהגיב בהרגשת כשלון וייאוש ואף לוותר על המאמץ ולתפקד היטב.
אחד העקרונות החשובים בחינוך ילדים הוא העקרון שאפשר להשיג אותה מטרה ואף ביתר הצלחה,דווקא ע"י הדגשת הדברים החיוביים שהילד עושה. ילדים יודעים היטב מתי הם טועים ואף מסוגלים ללמוד משגיאות ולהגיע למסקנות ללא הערות ודברי ביקורת שאנחנו ממהרים להשמיע.
הורות מודעת מאפשרת להורה לבחון את עצמו,את מעשיו ואת רגשותיו ובכך לשנות את יחסו וגישתו לילדיו ולמעשיהם. לחדול מן הביקורתיות שאינה יעילה ואף פוגעת וליצור מערכת יחסים שבנויה על עידוד, קבלה, כבוד הדדי, שיתוף והתמקדות בהיבטים החיוביים שבילד.
ממש מסכימה!
מאמר מעניין וקולח
תודה
צודקת בכל מילה, אשמח לשמוע עוד בנושא
אני אישה בשנות החמישים לחיי ויש לי מריבות עם אחותי…כל פעם שאנחנו נפגשות היא חייבת לבקר אותי ואת משפחתי…ובכלל את חיי.אף פעם לא הבנתי למה? מדוע היא נוהגת כך? לאחר שקראתי את הדברים נפל לי האסימון.אז, ראשית,תודה ושנית מה עושים? איך ניתן להגיב בלי להגרר למריבות???