תקשורת מכבדת

לא אחת אנו כועסים על ילדינו בטענה שאינם מקשיבים לדברינו. "כמה פעמים אני צריכה לבקש שתשים את הבגדים המלוכלכים בארון הכביסה?" או כמה פעמים אני צריכה לבקש שתארגן את החדר? אתה אף פעם לא עושה מה שאני מבקשת ממך! בכל בית הדברים חוזרים על עצמם ללא תוצאות. אך, ישנה דרך לומר את הדברים בצורה שונה.

כעס הוא רגש אנושי – אוניברסאלי. כבני אדם וכהורים חשוב שנאפשר לעצמנו לבטא אותו.

"מסר אני"- מאפשר לבטא רגש מבלי לפגוע בצד השני. זו דרך לביטוי רגשות בצורה לא הרסנית.

זה כלי ליצירת דיאלוג ושיפור היחסים המאפשר להורה לא לעכב רגשות שליליים ולבטא מצוקה וכעס תוך מתן כבוד לזולת.

זו הצגת עובדות ביחס לעצמנו- בניגוד למסר אתה-שבה ההורה מעריך את הילד ואת התנהגותו.

למשל: במקום להגיד: "תפסיק להציק לי, אין לי כוח אליך" לומר: "אני עייף ולא יכול לשחק עכשיו".

מה אנו מרווחים ?? אנו לא פוגעים בדימוי העצמי של הילד.

ומהווים דגם בריא עבור הילד- הוא ילמד לבוא במגע עם הרגשות שלו, דבר הכרחי להתפתחותו הבריאה.

מסר אני כולל שלושה חלקים:

1. תיאור התנהגות שאינה מקובלת על ההורה.
2. תיאור הרגש של ההורה(כעס, אכזבה, חוסר אונים…).
3. השפעה מוחשית על ההורה- מדוע התנהגות ספציפית יוצרת בעיה.

לדוגמא: מלחיץ אותי כשאתה לא חוזר בזמן מבית הספר. זה מונע ממני להתרכז בדברים אחרים, כי אני מאד דואג לך. יעזור לי מאד אם תודיע לי כאשר יש שינויים בשעה שאתה אמור להגיע הביתה.

האירוע: ההורה במצוקה (כועס, דואג, מתוסכל, חושש, נפגע..).

ראשית, לזהות את מה שאני מרגיש ברגע זה.

שלב א: מתאר בקצרה את המצב המרגיז אותי (לא חזרת בזמן הביתה).

שלב ב: מציין ומסביר את הסיבה ההגיונית (אני דואגת לך ..אולי קרה משהו..).

שלב ג: מבקש בצורה ממוקדת מה אני מבקש (תודיע לי כשאתה מאחר או יש שינויבמערכת).

מסר אני הוא הדרך הטובה ביותר ליידע מישהו שהתנהגותו מעוררת אצלנו בעיה. הוא גם מצמצם אצל השומע את רגש האשמה, העלבון והדחייה. אך הוא לא מבטיח שהילד ישנה את התנהגותו מיד, ברצון ומתוך התחשבות בצרכינו. אם ההורה קשוב לילד ברוב המקרים שיש לילד בעיה-יש יותר סיכוי שגם הילד יתחשב בהורה כשהוא מביע את הרגשות שלו.

עידוד

כולנו זקוקים למילות עידוד, במיוחד ברגעי שפל ומקרים של חוסר הצלחה. אנחנו ודאי "סוחבים" מילדותינו את התחושה הנהדרת של להגיע הביתה כשבידינו תוצאה של מבחן מוצלח לעומת התחושה "הלא נעימה" כשהתוצאה לא הייתה טובה. ההצלחה מעודדת מטבעה, ודווקא כאשר לא הולך צריך שמישהו יחזק את ידינו, יזכיר לנו את הכוחות שלנו, ואת העובדה שאפשר לנסות שוב. האמת היא שכישלון הוא פשוט אירוע הנובע מחוסר מומחיות הנרכשת רק תוך עשייה חוזרת ונשנית. לחוסר הצלחה יש גם תקווה מכיוון שהטעות היא מעבדה לימודית ואפשר לחשוב (ביחד) היכן היה הקושי ולתקן בפעם הבאה.

עידוד הוא המזון להתפתחות הנפשית של הילד ומטרתו הגברת תחושת הערך והביטחון העצמי של הילד.

תפקידנו כהורים ליצור סביבה תומכת שתאפשר לילדנו לממש את הפוטנציאל שלו ולבנות תדמית עצמית חיובית.

ילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מגיע למסקנה שהעולם הוא מקום בטוח ויש לו את האומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות. הוא מאמין בכוחות עצמו.

העידוד נבחן על פי התוצאה, מטרתו ליצור שינוי חיובי בעמדה של מקבל העידוד, לחזק את האמונה ביכולתו ואת הביטחון העצמי שלו ולהביאו להבנה כי הוא טוב כפי שהוא. העידוד נוטע בנו את אומץ הלב להיות בלתי מושלמים, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולחיות בלי פחד מפני השפלה, זלזול וחשש ממה שיגידו האחרים כאשר הם יחשפו את חולשותינו.

עידוד פירושו להקשיב לילד בכבוד ולא לזלזל בדבריו, כי אם הוא אדם שמקשיבים לו זה אומר שיש לו ערך.

העידוד פירושו להתרשם מהמאמץ שהילד משקיע כדי להשיג משהו ולאו דווקא מהתוצאה שהשיג. הנכונות להתאמץ ולהשקיע היא החשובה ואותה כדאי לעודד.

העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים, היתרונות והיכולת. הורים שיודעים לעודד  מכבדים אותו  גם שהם לא מרוצים מתפקודו. אם לילד יהיה בטחון מלא שהאנשים החשובים לו מקבלים אותו גם כאשר אינם מסכימים עם התנהגותו, הילד יוכל לשכלל את התנהגותו ויכולתו לתפקד בתחומים שונים שהחיים מזמנים לו. למעשה הבסיס של העידוד מתייחס למעשה ולא לעושה, כך שאם הוא עשה מעשה לא רצוי נאמר לו: "מה שעשית גרם נזק", או "מה שעשית לא בסדר" במקום "אתה ילד רע", התייחסות למעשה מקלה על הרגשתו וכך לא חש שהוא עצמו אינו טוב ותחושת השייכות שלו לא נפגעת.

דוגמאות למשפטים מעודדים:

‏"זה באמת קשה לרכוס כפתורים…"

‏‏"אתה ילד מקסים, איזה יופי אתה מתחלק עם חבריך…"

"אני מעריך את עזרתך לאחיך…"

"לא נורא בפעם הבאה אולי יהיה אחרת…"

"גם זה קורה לפעמים…" או "גם לי זה קורה לפעמים…"

חשוב לזכור: אדם שלא רגיל לקבל עידוד לא יצליח לעודד אחרים, לכן קודם כל נתחיל מעצמנו, נלמד להתעודד ולעודד את עצמנו כהורים

מה לאפשר לילדים לבצע בעצמם ובאיזה גיל?

המפתח להבנת ההתנהגות

אחד הכלים להבנת ההתנהגות שלנו הן בחיינו הבוגרים והן ביחסינו עם ילדינו הוא הבנת ההתנהגות. ההתנהגות היא לא בהכרח תוצר של מציאות, אלא, תוצר של הפירוש שאנו נותנים למציאות. הפירוש מעורר רגש שמעורר תגובה. החיים שלנו תלויים בפירושים שאנו נותנים והמשמעות שאנו נותנים להם. כמעט כל אירוע התנהגותי ניתן  לפרוש ביותר מדרך אחת.

א.פ.ר.ת- התפיסה של האירועים והפרוש הם אלה שיוצרים את הרגשות והם הדלק שמניע את האדם לתגובה, לפעולה ולהתנהגות.

הפסיכולוג אלפרד אדלר אמר: "כמספר אנשים, כן מספר הפירושים לחיים". השקפת העולם האישית –סובייקטיבית, היא המכתיבה את דרכי ההתמודדות ודרכי התגובה של האדם לאירועים המתרחשים סביבו. תפיסת המציאות נעשית על ידי מה שהחושים קולטים( ראייה, שמיעה, מישוש, ריח, טעם) ראייה צרה ומצומצמת. האדם אינו מסוגל לקלוט את כל העובדות. הוא יכול לראות דברים מסוימים ולתת להם פרשנות. לתוך הפירוש אדם מכניס את אשר הוא יודע מחוויות והתנסויות קודמות ומוכרות לו- זו האינפורמציה שלו.

השקפת העולם, נבנית על ידי הפרשנות האישית שהפרט נותן להתרחשויות בחייו.

אירוע-הבוס הגיע כעוס בבקר.

פרוש-הוא כנראה לא מרוצה מעבודתי.

רגש- עלבון, כעס, רוגז, תסכול.

תגובה-יושבת חמוצה ולא מתפקדת, חוששת מפני פיטורין.

אנו רואים אצל אנשים אחרים את ההתנהגות החיצונית שלהם ומפרשים אותה על פי הפירוש שלנו (מה אנו חשבים על ההתנהגות, מה אנו יודעים על התנהגות זו או דומה לה, מה זכור או מוכר מתוך החוויות והניסיון האישי שלנו). הרבה אי הבנות בין בני האדם נוצרות בגלל פירוש מוטעה.

לשאלת מהם החיים? ישיבו בני אדם תשובות שונות וזאת מתוך מאגר הניסיון האישי או דעות שאימצנו מהסביבה המשפחתית-תרבותית. אנשים הינם שונים ובעלי דעות שונות, כל אחד מאיתנו גדל בסביבה שונה, משפחה שונה, מסגרת תרבותית שונה, התחנך בדרך שונה, כל אחד הסיק מסקנות וגיבש לעצמו דעה שונה לגבי מה זה החיים, על בסיס זה כל אחד בונה לעצמו, כפי שאדלר כינה-"הגיון פרטי". כל אחד רואה את "האמת" מתוך זווית הראיה האישית- פרטית שלו.

"עקרון הסובייקטיביות" כפי שאדלר הגדיר,כאחד מעקרונות תורתו, נותנת הכרה לנקודת המוצא של שוויון ערך האדם, הפותח את הדלת לכבוד האדם באשר הוא, כבוד הדדי.

בהרבה מקרים אנו עדים לסכסוכים, בכל מעגלי החיים, סביב השאלה "מי צודק?" למי יש מונופול על הצדק או על האמת?? הרעיון שלא צריך לנסות "לחנך" או לשנות את האחרים, לא צריך להילחם על מי צודק ניתן ליצור קשר טוב ויחסים טובים עם הסובבים ולהבין ולקבל "שלא כל אחד חושב כמוני". זאת מתוך הנחה ואמונה שהיא אמיתית וצודקת לפחות כמו שלנו. ההקשבה לרעיונות חדשים עשויה להעשיר ולהרחיב את זוויות הראיה הפרטית ולקבל כי קיימות דרכים נוספות בהן ניתן לפתור בעיות. לראות זאת כאפשרות ללמידה חדשה, שאפשר אחרת.

אדלר אמר: מתוך ההבנה, ההכרה והקבלה שיש שונות, שכל אדם הוא יחיד ומיוחד ועם זאת בעל זכות שווה להביע את דעתו, צומח הבסיס לסובלנות אמיתית, לדמוקרטיה.

אווירה משפחתית

לא אחת אנו שומעים את עצמנו אומרים: "האווירה הייתה נהדרת".. או: "אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין…". מה גורם לאווירה במקום מסוים להיות נהדרת לעומת מקום אחר בו האווירה תהיה קשה, נוקשה, עכורה וכ"ו. חשבו על הבית שבו אנו גרים: איך נגדיר את האווירה בו? מי יוצר את האווירה בביתנו?כיצד היא נוצרת? האם ניתן לשנות אווירה בבית?מהי אווירה בונה ומטפחת לעומת אווירה משפילה ומנמיכה? באיזו אווירה נרצה לגדל את ילדינו?

האווירה המשפחתית משפיעה על עיצוב אישיותו של הילד. בהיות המשפחה החברה הראשונית אליה שייך הילד, עבורו המשפחה היא העולם. דרך תפקוד המשפחה, או במילים אחרות: האווירה המשפחתית לומד הילד:
מהם חוקי העולם,
כיצד נוהגים אנשים בעולם,
כיצד הם פועלים במצבים שונים,
כיצד הם מתפקדים וכד'.‏
הילד החי במשפחה מביט וקולט כל העת בנוגע להתנהגות המקובלת בעולם.

האווירה המשפחתית היא המודל שאנחנו נותנים לילד. זהו אחד המרכיבים החשובים ביותר בבניית האישיות של הילד. השפעת האווירה המשפחתית היא משמעותית ביותר בבחירות שהילד יעשה בחייו.

האווירה המשפחתית היא סה"כ של כל מה שקורה במשפחה, המכנה המשותף של כל בני הבית, האוויר שנושמים בבית:
- דברים ששומעים בבית
- אמונות, דעות, ערכים, מנהגים
- יחסים בין ההורים, בין הילדים, בין הילדים להורים
- דרכים לקבלת החלטות
- הדרך לפתרון קונפליקטים
- יחס לאחר והזר
- דרך להתמודד עם מצבים קשים

את האווירה בכל בית יוצרים ההורים. כל אחד בא מבית אחר ומביא אתו עולם

אחר של דעות, אמונות, ערכים,מנהגים, חלומות, צפיות ודרכי השגה ותקשורת שונים.

התבוננו במה שקורה במשפחה שלכם, נסו להגדיר מה רצוי ואפשר לשנות או לחזק.
אם יש רצון לשנות – רצוי מאד לשתף את בן הזוג, ולאחר מכן את הילדים ברצון הזה ובקושי לשנות. חשוב שכל אחד ייקח אחריות רק על החלק שלו בשינוי

ברוכים הבאים!

הורים יקרים,

בכל משפחה קיימת התמודדות יומיומית עם שאלות וקונפליקטים הקשורים בגידול ילדים. שנות הילדות המוקדמות הן המשמעותיות ביותר לעיצוב והקניית בסיס איתן לילד. כאשר  הילד ירגיש ביטחון פיזי ורגשי הוא יהיה פנוי להתמקד בלמידה ויעסוק בפיתוח כישרונותיו.

אני מזמינה אתכם לסדנא חווייתית המעניקות להורים כלים מעשיים בהתמודדות היומיומית עם הילד.

נושאים בהם נעסוק:

• כיצד יוצרים אוירה משפחתית תומכת המאפשרת צמיחה?
• כיצד נעודד את הילד להצלחה אישית?
• כיצד נציב גבולות ונעמוד בהם?
• כיצד להבין את ההתנהגות המפריעה של הילד? כיצד להגיב?
• במה הייתם רוצים "לצייד" את הילד כדי שיחיה טוב במציאות המשתנה של החיים?
• מה הרציונל שעומד מאחורי "מצוות" עשה – אל תעשה בתפקוד ההורי?

כהורים מוטלת עלינו האחריות ליצור את הסביבה הבונה, הבטוחה, החמה והמאוזנת לילדנו הרכים.

אני מאמינה שאין ילד רע אלא ילד שרע לו.

אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה,

ריקי יעקבי